אוכל . סיפור אהבה
אוכל . סיפור אהבה
אוהב לשבת במסעדה חדשה...
אוהב להקשיב ל"המיית האורחים"... הרחש המבולבל הזה...
אוהב לפתוח התפריט, ולמצוא בו דברים חדשים, דברים אחרים, כאלה שמיד יוצא לי:... "איך לא חשבתי על זה?!"
איזה כייף זה מסעדות!
בסוף, כמעט תמיד, אני מזמין סביצ'ה (או דג נא בגירסה אחרת)... הכי הכי אני אוהב דג טרי שמעולם לא היה לו חם...
אז כזה אני, איש פשוט שאוהב אוכל . אבל, האוכל שאני אוהב צריך להיות חכם! לא מתוחכם – חכם!
הסוד הוא לבחור את חומרי-הגלם, לדעת לשדך ביניהם, לדייק במינון ולהוסיף המון אהבה.
אני מאהב! אני מפלרטט עם האוכל, רוקד איתו, נוגע בו בזהירות עם האצבעות, מלטף אותו...
לא הכל טעים לי. ואני לא מוכן לטעום כל דבר.
תמיד אהבתי לאכול, היום אני אוהב אוכל. אוהב טעמים חדשים (למרות שאני מאד נאמן לטעמים ישנים), ריחות, צבעים.
התפתחות שהתחילה מאז שהגשתי צ'יפס וסיגרים בפאב שפתחתי אי שם בשנות השמונים, ועלתה מדרגה מאד גבוהה, בשנות התשעים, כשפתחתי את "סירטאקי" היוונית, הכרתי את יענקל'ה שיין (ז"ל) הגדול מכולם, והתחלתי להיחשף לעולם הקולינרי, למנות נהדרות ולקולגות הכי טובים שהסתובבו אז (שנות התשעים) בתל-אביב!
המקפצה הבאה היתה מסעדת "תיתורה" במושב שילת שליד מודיעין. שם כבר הפקתי, מתוך מטבח קטן וסקסי, עוד ועוד טעמים מופלאים ומצויינים, ומידי יום – שידכנו שוב בין חומרים ויצרנו – עוד מנות חדשות.
כשסגרתי את תיתורה , אחרי 16 שנות פעילות, התמזל לי להיות השף של מלון הבוטיק המקסים "אלגרה" שבעין-כרם (ירושלים), כששם הבנתי את העוצמה בלהיות פרונטלי, ומכאן – הדרך לאירועים קטנים ובינוניים הייתה הדבר האמיתי עבורי !